החלטה בתיק בש"א 169401/05

בפני בקשה על פי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, לכוף על המשיבים, בקנס או במאסר, את הציות לצו מניעה קבוע אשר ניתן בת.א 69506/95 ביום 1.11.98 (להלן - פסק הדין), האוסר על המשיבים 1, 2 ו- 4 ואח' לבצע עבודות בניה בחלקה: 473 בגוש: 6417, ברחוב זרובבל 18, רמת השרון, על פי היתר בניה מס' 11542.

1.         בפסק הדין, אשר ניתן על ידי כבוד השופט צבי כספי, נאמר כדלהלן:

" עתירת התובעים היא למתן צו מניע שיאסור על הנתבעים לבצע עבודות בניה בשטח הבית המשותף בחלקה 473 בגוש 6417 ברח' זרובבל 18 ברמת השרון (להלן: "החלקה ו "הבית המשותף" בהתאמה). כפי שפורט בהחלטתי מיום 3.5.98, תוקפו של היתר הבניה שניתן לנתבעים או למי מהם לעניין בנית הבית, תלוי באיחוד החלקה עם חלקה נוספת הסמוכה לה, חלקה 476 (להלן: "החלקה הנוספת"). אין חולק על כך שהליכי ביצוע איחוד החלקה והחלקה הנוספת לא הושלמו עקב אי רצונם של התובעים לשתף פעולה עם הנתבעים.

במקביל להליכי תובענה זו, נקטו הנתבעים הליך בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה.פ. 1080/96) שבעקבותיו, כך קיוו, יוכלו לאחד את החלקה הנוספת עם חלקת משנה מס' 473/1, ובכך לעקוף את המחסום שהוצב להם על ידי התובעים. בתאריך 7.7.98 ניתן פסק דין בהליך הנ"ל לפיו נדחתה בקשתם של הנתבעים. לאור זאת, נראה כי התובעים זכאים לקבל את הסעד המבוקש על ידיהם ולו רק בגין כך שאין התובעים רשאים לבצע בניה בחלקה ללא היתר כדין. ביקשתי את עמדות הנתבעים למצב שנוצר בעקבות פסק הדין הנ"ל ולא נראה לי, על פי תגובותיהם, כי הוגש ערעור על פסק הדין הנ"ל או כי יש למי מהנתבעים טענה כלשהי שיש בה כדי למנוע את מתן צו המניעה המבוקש, בנסיבות שנוצרו.

לאור זאת, אני מקבל את התביעה ועושה בזאת צו מניעה כמבוקש בעתירה שבסעיף 26 לכתב התביעה בכפוף להלן. התובעים הם בעלים של שתי יחידות דיור בחלקה (מתוך 4 יחידות) ובהם מתגוררים דיירים מוגנים. נראה כי האינטרס של התובעים בחלקה הוא "אינטרס שלילי"; לאמור, כוחם למנוע מהנתבעים לממש את הפוטנציאל הכלכלי המצוי בחלקה, ואין להם אפשרות משל עצמם להגיע למיצוי טוב יותר של זכויותיהם בחלקה.

בנסיבות אלו, מניעת הנתבעים מלפעול בחלקיהם בחלקה נחזית להראות כפעולה שלא בתום לב ובדרך מקובלת שלא לדבר על סחיטה כלכלית. הואיל וסיבת מתן צו המניעה היא העדר בניה כדין, בנסיבות המיוחדות של המקרה, לא מצאתי שניתן למנוע מהתובעים את הסעד המבוקש על ידיהם. יחד עם זאת, ניתן ללמוד מתגובת הנתבעים 3 עד 6 כי אלו החלו בהליכים לקראת איחוד החלקות בלא הסכמת התובעים, כפי ההוראות המתאימות בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965.

מסיבה זו, לא מהראוי לסגור את דרכם של הנתבעים בצו מניעה קבוע ללא הגבלה. אני מקבל איפוא את התביעה בכפוף לכך שאם ינתן לנתבעים היתר לביצוע הבניה בעקבות איחוד החלקות, יפוג תוקף צו המניעה, ללא צורך בהליכים נוספים. אם ירצו התובעים לפעול למניעת ביצוע הבניה על פי ההיתר שינתן לנתבעים כאמור לעיל, יפנו הם בתביעה מתאימה לעניין זה.

מהסיבות שתוארו לעיל איני עושה צו להוצאות".

2.         לטענת המבקשים, הבניה המתנהלת בחלקה היום "חופפת במלואה, את מלוא היקף הבניה שהותרה על פי היתר 11542, בניה, שכנגדה, עומד צו מניעה קבוע" (סעיף 39 לתצהיר התומך בבקשה). עוד מתברר מהאמור בתצהיר, שהמבקשים ידעו על הבניה כבר ביום 17.1.05 ואילו הבקשה הוגשה רק ביום 21.6.05, לאחר שהמבקשים פנו לועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון, הגישו תלונה למשטרת ישראל והגישו עתירה לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ 4954/05).

3.         המשיב 3 הגיש תשובה בכתב, בה נטענות שתי טענות עיקריות. האחת, המשיב 3 לא היה צד לתביעה בה ניתן פסק הדין. השנייה, הבניה נעשית על פי היתר בניה מאושר כדין על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון וצו המניעה אינו חל על היתר זה.

            הבניה נעשית על פי היתר מיום 31.5.05, שמספרו 20050049. ההיתר החדש ניתן על פי תב"ע רש/900 ור"ש/מק/938, המאפשרות את הבניה ללא צורך באיחוד חלקות. ההיתר החדש ניתן רק לגבי חלקה 473 ואינו מותנה באיחודה עם חלקה 476. למבקשים ניתנה הזדמנות להתנגד לחידוש ההיתר או להיתר החדש, אך התנגדותם לא התקבלה.

4.         המבקש 1 והמשיב 3 נחקרו על תצהיריהם. המשיבים 1 ו-2 לא הגישו תשובה לבקשה וגם לא העידו. מחקירת המבקש 1 התברר, שאינו מצוי באמור בתצהירו (עמ' 2 ו-3 לפרוטוקול) ואף גילה חוסר הבנה בסעיפים מסוימים עליהם נשאל (עמ' 5 לפרוטוקול), עד שב"כ המבקשים נאלץ להצהיר לפרוטוקול, ש"הבקשה כולה מבוססת על מסמכים בכתב. צירפתי תצהיר כי לא ניתן להגישם בלי תצהיר. יש עובדה שבונים בשטח שלא ניתן לטעון אותה בלי תצהיר" (עמ' 6 לפרוטוקול).

            לשאלת בית המשפט השיב המשיב 3, שנכון לאותו יום, 26.7.05, בניין אחד גמור ב-80%, יש כבר שלד וטיח ובבניין השני, השלד עומד להסתיים (עמ' 22 לפרוטוקול).

5.         בהתאם להחלטה מיום 26.7.05 הגיש המשיב 3 ביום 27.7.05, מסמכים המתייחסים לתוכניות הבניה על פי היתר מס' 115412 ועל פי היתר הבניה החדש. ב"כ המבקשים הגיש ביום 28.7.05 תגובה למסמכים שהוגשו על ידי המשיב מס' 3, ואילו ב"כ המשיבים הגיש ביום 2.8.05, ללא רשות,התייחסות לתגובת ב"כ המבקשים למסמכים.

יצוין, ש"התייחסות ב"כ המשיבים 1 ו-2 לתגובת המבקשים למסמכים שהוגשו על ידי המשיב 3", אשר על פי בקשת ב"כ המבקשים להתעלם מטיעוני ב"כ המשיבים  1 ו-2 הוגשו בצהרי יום 28.7.05, לא הגיעו לתיק בית המשפט.

דיון

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו ולאחר ששמעתי את חקירות המצהירים וטענות הצדדים וב"כ, הגעתי למסקנה, שאין להיעתר לבקשה.

6.         ראשית יצוין, שההלכה היא, שאין להטיל ענישה בגין ביזיון בית משפט, אלא אם כן הביזיון "צופה פני עתיד". תכלית הצו היא לכפות ציות בעתיד ולא להעניש על מה שהיה בעבר (ע"פ 281/80 לגו נ' בר רם בע"מ, פ"ד לד(4) 557, 559; ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר, פ"ד נח(4) 184 - פסק דין אליו מפנה ב"כ המבקשים בתשובה לבג"צ 4954/05, כאשר הוא מתבקש להבהיר מדוע לא יפעלו לאכיפת צו המניעה באמצעות בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, נספח כ"ה לבקשה).

            לאור הלכה זו, אין לבדוק האם המשיבים פעלו בעבר בניגוד לפסק הדין, אלא האם הם מפרים היום את צו המניעה הקבוע, שניתן בפסק הדין.

7.         פסק הדין, אשר ניתן בשנת 98', התבסס על היתר בניה מס' 11542, שתוקפו היה מותנה באיחוד חלקה 473 עם חלקה 476. צו המניעה ניתן מאחר שאיחוד החלקות לא הושלם, עקב התנגדותם של המבקשים. בנסיבות אלה, בית המשפט לא ראה זאת לראוי - "לסגור את דרכם של הנתבעים בצו מניעה קבוע ללא הגבלה", וקבע כי: